סווטלנה גינדלסקי - אם הבית

סווטלנה, עלתה לישראל ממולדובה בהיותה בת אחת עשר וחצי בלבד, כבר כילדה גילתה את הכישרון הניהולי שלה.  ברבות השנים למדה הנהלת חשבונות וכשהתחתנה ועברה להתגורר בחיפה, ליוותה את בעלה בביקוריו אצל  סבתו שהתגוררה במרכז הסיעודי 'מרגוע'. 

"מי שקיבל אותי לעבודה לפני כמעט 15 שנה, היה זאב רודרמן", היא נזכרת "מהרגע הראשון שנודע לי שמחפשים ב'מרגוע' מנהלת חשבונות, וראיתי כיצד מטפלים בסבתו של בעלי, היחס האישי, המשפחתי, והכבוד ההדדי שרכשו כאן האחד לשני , רציתי לעבוד כאן.  ".

בתפקידה של סווטלנה היא אחראית לכל הזמנות הרכש מהספקים השונים: ריהוט, ציוד רפואי, מזון ועוד ועוד. חלקו הנוסף של תפקידה הוא קבלת הדיירים החדשים אל מול הגורמים הרגולטוריים.  

"לעבוד אל מול הגיל השלישי", היא מעידה "זו שליחות.   האנשים המגיעים לכאן עברו הרבה מאוד דברים בחייהם.  כל אדם זקוק ליחס חם וכשדייר או דיירת המגיעים לכאן התפקיד שלנו הוא לתת להם את התחושה שהם מגיעים לבית חם.  מבחינתי המקום הזה הוא בית שני.  הבן שלי ממש גדל כאן ותחושת השייכות והקירבה גם לבעלי המקום וגם לצוות העובדים מאפשרת לכולנו את היכולת להתמודד עם אתגרים שהם בהחלט לא פשוטים.  הדוגמא הטובה ביותר לכך, היתה בתקופת מגפת הקורונה.  כיוון שהיינו מחוייבים לניקיון מירבי , היה חשוב לא רק להשתמש בחומרי חיטוי וניקיון בצורה מאסיבית, אלא גם לאפשר שהמקום יספוג ריח ביתי ולא רק ריחות קשים של כלור או אקונומיקה".

במרגוע מספקים אוכל ביתי שנעשה במקום. במקומות שונים מזמינים קייטרינג שרובו אוכל תעשייתי. "הזמנת המצרכים למרכז הסיעודי, נעשית על ידי" מסבירה סווטלנה "זו עבודה יומיומית עם הזמנת שלל מצרכים שונים שצריכים להספיק גם לכל הדיירים וגם לאנשי הצוות.  האוכל הוא טרי ונעשה מדי יום במקום.  בעצם אנחנו מביאים את המסעדה הביתית לכאן.  יש לכך משמעות כל כך גדולה גם לדיירים וגם לנו, אנשי הצוות שנהנים מארוחות טריות בכל יום".